בתעשיית הטיפוח, בכל הנוגע למרכיבי יעילות, יש שני כוחות בתחרות: סינתזה כימית ותמציות בוטניות.
שני חלקים אלו מייצגים את המגמה הנוכחית של רוב המותגים והתעשיות. לדוגמה, שני המרכיבים הפופולריים, אנו מכירים את ניאצינמיד, ויטמין A אלכוהול, פפטידים וכן הלאה, המייצגים סינתזה כימית, המבנה הכימי שלהם ברור מאוד, התפקוד גם נחקר היטב, ולכן אנשים רבים נוהרים אליהם.
הרבה פעמים אנשים יקשרו אותם למתונים, טבעיים, לא מגרים וכן הלאה, אבל למעשה אם מסתכלים על מוצרים רבים של מותגי נשים, הם מוכנים יותר להשתמש במרכיבים צמחיים. זה לא בגלל שהם לא רוצים לרדוף אחרי יעילות, בשביל המותגים האלה, צריך לעשות את הסגנון והאפקט, הם גם רוצים למקסם את הסתרת הסודות הטכניים שלהם, כאשר מרכיבים צמחיים יכולים לשחק את כוחם.
למעשה, תמציות הצמחים השונות עדיין מורכבות ממרכיבים כימיים.
לדוגמה, "תמציות centella asiatica", אם אתה רוצה להשיג אפקט תיקון והרגעה טוב, אז תסתכל מקרוב אם יש מספיק מולקולות אסיאטיקוסייד, אסיאטי, הידרוקסיאסיאטי ועוד.
דוגמה נוספת ל"תמצית ליקוריץ" היא בעלת השפעות הלבנה ואנטי דלקתיות, היא מגיעה מהכלקון גלברידין או גליציריזה, רק לראות את המילה "ליקוריץ" זה חסר תועלת.
למה לא לחלץ מרכיבים ולהשתמש בהם במוצרי טיפוח כמו ויטמין aol וניאציניד?
מצד אחד, המרכיבים בתמציות צמחים מורכבים למדי, שיכולים להגיע לעשרות, לפעמים הם סינרגיסטים, מיצוי קשה, למרכיב בודד אולי אין השפעה טובה יותר, עדיף לערבב;
מצד שני, מסיבות של סוד מסחרי, למרות שחלק מהרכיבים מפורטים וניתן לסנתז אותם, זה ייכתב גם כתמצית XX, כדי שהמתחרים ייראו מבולבלים, הטכנולוגיה שלהם לא תדלוף.
תמציות בוטניות תמיד היו תחום מאוד טכני. גם אם רשימת הרכיבים אומרת בדיוק את אותה תמצית XX, ספקים שונים, תהליכי מיצוי וריכוז, יביאו מגוון רחב של אפקטים
